"סיפורו של שולחן" היה הסיפור הראשון שלי, שהתפרסם כשהייתי בכיתה ג' (הגיל שבו "מתיישבות" המילים אצל כל אחד מאיתנו), בעיתון בית הספר היסודי שבו למדתי. כך התחלתי לכתוב, וכך החלה "הקריירה הספרותית" שלי…
מאז, הפכו המילים לחלק ממחזור הדם שלי.
כבר שנים רבות אני כותבת ומפרסמת את יצירותיי בספרים ומעל במות ספרותיות שונות, מנחה סדנאות כתיבה ועורכת שירה ופרוזה בהוצאת 'כרמל' וב'יקינטון' – מרכז הכתיבה והעריכה שהקמתי.
מכיוון שהמילים הן חלק ממני, אני מלמדת גם אנשים אחרים לכתוב ומלווה אותם בתהליכי הכתיבה והעריכה.
כתיבה ספרותית היא תהליך מתמשך, שבו האדם פוגש את עצמו ומרחיב את אפשרויותיו.
תפקידו של מורה טוב הוא לעורר את הכותב לגלות את כל כוחות היצירה הפוטנציאליים שבתוכו, ולאפשר להם להיפתח. עורך ספרותי הוא כמו מורה לנגינה, המלמד את הפסנתרן המתלמד, שמנגן רק על הקלידים שבאמצע הפסנתר, לפרוש את ידיו גם לצדדים, כי יש לו עוד קלידים ותווים מסביב. כך הופכת המוסיקה לעשירה ועמוקה יותר.
בעבודתי כעורכת וכמנחת סדנאות כתיבה אני משמשת גם כמנטורית של כתיבה. אני מלמדת את הכותבים להתחבר לתדר של השפה הספרותית, שהוא שונה מהתדר של שפת הדיבור "הרגילה", שנועדה רק להעביר אינפורמציה. דבר זה מאפשר לתלמידיי לעבור תהליכים עמוקים בכתיבה וליצור פריצות דרך משמעותיות, שדרכן ניתן להגיע לתוצאות הרצויות והמדויקות בזמן קצר.
דבורה חיץ