"בארץ התפוז" – פרי ההדר במלוא הדרו : על האנתולוגיה לילדים בעריכת ד"ר מירי דבי. כתבה: דבורה חיץ.
פורסם ב'מאזנים', גיליון מס' 2, כרך פ"ה, יוני 2011
האנתולוגיה "בארץ התפוז" בעריכתה של ד"ר מירי דבי מכילה מבחר מגוון מאוד של שירים וסיפורים לילדים, העוסקים בפרי ההדר. היצירות המקובצות בספר נכתבו על ידי יוצרים מתקופות שונות, והן מייצגות את ריבוי דרכי ההתייחסות לנושא זה בספרות.הספר משלב יצירות מודרניות עם יצירות מתקופת ההתיישבות בארץ טרם הקמת המדינה ואחריה. עובדה זו מאפשרת לקורא הצעיר "הצצה" לעולם שאיננו עוד, על מאפייניו ועל ערכיו.
הדבר הראשון הבולט לעיניו של הקורא המעיין בספר הוא יופיו ועיצובו הייחודי. איוריו של ירון חולין, הנלווים אל הטקסטים, שובי-לב בפשטותם ובהרמוניה הצבעונית שלהם. הדפים מעוצבים כדפנות עץ של ארגזים, שעליהם מוטבעת החותמת המקורית : "jaffa – produce of Israel". כל דף הוא מעין תיבה המכילה "פרי" – שיר או סיפור ממיטב יצירותיהם של בכירי המשוררים והסופרים שכתבו על הנושא. לכל שיר וסיפור מצורף איור מקורי המתאים לו.
ההקפדה על העיצוב הלא-שגרתי מעניקה לקורא חוויה חושית ואסתטית מיוחדת במינה, ומציגה בפניו את פרי ההדר במלוא הדרו. החשיבות המוענקת לחוויה החושית של הקורא מתגלה כבר בעמוד הראשון של הספר, שבו מופיע איור של מכל בושם-תפוז, ששפשופו מפיץ ניחוח הדרים עדין.
ואולם, לא רק עיצובו של הספר מרשים באיכותו, גם תכניו עשירים בנושאיהם ובתחומי המשמעויות שהם מעלים. הקובץ חושף בפני הילד עולם שלם של ערכים ושל תובנות-לחיים, שפרי ההדר משמש כאמצעי להעברתם. כך למשל, מכוונות אחדות מן היצירות את הילד להעריך את יופיו ואת שלמותו של הטבע, ולזהות את פרי ההדר עם כוחות היסוד של היקום : נעמי שמר כותבת על האשכולית המקבלת את צבעה הצהוב מן הירח המלא, המזכיר אותה אף בצורתו, דליה רביקוביץ מגלה כי " האש היא קליפה של תפוח זהב" ואנדה עמיר פינקרפלד מתארת את האור שמפיצים תפוחי הזהב ומוסיפה כי בשעת ליקוי החמה "תפוח זהב יאיר במקומה". זיהויו של הפרי עם הכוחות הקוסמיים הגדולים נערך גם בשירה של מירי צללזון, שבו מתואר העולם העגול כתפוז גדול, והשמש בצבעה הזהוב-כתום כתפוז הזורח במרום. בסיום השיר "חוזר" פרי ההדר לפרופורציות הטבעיות שלו, כאשר בעוד התפוז שקוע במחשבות-גדלות על היותו מלך העולם, "ילד קט קטון\אכל אותו…לתאבון". הסיום המשעשע מעניק את הכוח האמיתי דווקא לילד, שהחוויה של אכילת הפרי מעוררת בו תחושה של שליטה בעולמו.
יצירות אחרות בקובץ מלמדות את הילד להבחין בין פנים לחוץ. פרי ההדר הוא עולם בפני עצמו, שלא כל אחד זוכה להציץ אליו. כך למשל, מתארת שלומית כהן-אסיף את הפעילות היצירתית המתרחשת בתוך התפוז שבו "פלח אחר פלח מספר מעשייה", ומדגישה כי "אם מישהו מבחוץ\יפריע או יציץ\הפלח יתיז\עליו\מיץ. האנאלוגיה לעולמו הפנימי של הילד, על התהליכים היצירתיים המתרחשים בו, עולה במרומז ומחדדת את ההבדל שבין הגלוי לבין הנסתר, הסוד החבוי במעמקי הנפש. נורית זרחי מייצגת את פנימיותו של הפרי כעולם שבו חבויים הדברים הסמויים מן העין ומרמזת, אולי, לחלקים הרדומים של הילד המצויים בתת ההכרה שלו : "קלפתי תפוז\מצאתי בפנים\כמו בתוך קן ילד ישן".
יצירות נוספות מלמדות את הילד על חשיבות החושים כאמצעי להכרת עולמו. נחום גוטמן, למשל, מתאר את הדרך הנכונה לאכילת תפוז : "תן את התפוז בכף ידך השמאלית וכסה עליו בימנית. כמה שפשופי סיבוב : התפוז מקבל ברק, וכפות ידיך – תריח אותן. נודף מהן ריח ניחוח שמרחיב את החזה". השימוש בחושים כאמצעי לידיעה ולהכרת הדברים מאפשר לילד לגלות את העיקרון המאחד בתופעות העולם : "ועכשיו – הבט לצדדים, הבט לשמיים, ראה שהכול מסכימים עימך כי העולם יפה ושים את הפרי בפיך". י.ד ברקוביץ מבטא את הקשר שבין הכרת העולם באמצעות החושים ובין סיפור גן-עדן המקראי, המייצג את הפיתוי החושני שבאמצעותו מושגת הידיעה (עץ הדעת). התפוח המקראי הופך לאתרוג בסיפורו של ברקוביץ : "… וטרם הסירותי את הפשתן מעל האתרוג – וריח עז וחריף, כריח גן עדן, כבר עלה באפי. וטרם הבטתי כה וכה – והאתרוג כבר היה בידי, והפיטם קופץ כנגדי, קופץ ואומר : היש את נפשך ליהנות? היש את נפשך לטעום טעם גן עדן? קום ונשכני! אל תירא, שוטה שבעולם! איש לא ידע! איש לא יראה! איש לא יספר! גם עוף השמיים לא יוליך את הקול!…"
נושאים נוספים העולים בקובץ מעניקים לילד הזדמנות לעסוק בהיבטיו השונים של עולמו החברתי. השיתוף והיכולת לחלוק עם האחר מקבלים ביטוי בסיפורה היפה של רחל בוימוול (בתרגום שלמה אבן-שושן) על ילדה המבקשת לדעת מדוע התפוז עשוי כולו פלחים-פלחים ומקבלת תשובה מן התפוז עצמו : "כדי שתוכלי להתחלק עם כל אחד ואחד", ועל שאלתה המופנית אל התפוח : "למה אין בך פלחים? האם כדי שאוכל לאכול אותך שלם?", עונה לה התפוח : "כדי שתוכלי לתת אותי שלם לאחר". שלומית כהן-אסיף עוסקת אף היא ביכולת הנתינה ופתיחת הלב בסיפור בגוף ראשון על ילד המצייר לב גדול על הרצפה ומזמין לתוכו את חבריו כדי לזלול ביחד תפוז כתום. ליבו של הסיפור הוא המשפט המדגיש את הרעיון שלנתינה אין גבולות ושהיכולת להעניק בלב פתוח מבטאת שפע שאינו מתכלה : "מספר הפלחים בתפוז מספיק בדיוק למספר החברים שאני מזמין להתארח בלב שלי. אם מחר אזמין מאה חברים, לתפוז שלי יהיו מאה פלחים".
היחס לאחר ולשונה משתקף בשיר של כהן-אסיף על תפוז בארגז התפוחים הזוכה ליחס של התנכרות ודחייה מצד חבריו לארגז, הטוענים כי הוא שונה מהם בריחו, בצורתו ובצבעו. תגובתו של התפוז מדגישה את העובדה, כי בתנאים מסוימים כל אחד יכול להפוך לחריג בסביבה שבה הוא נמצא, ומרמזת לצורך לפתח סובלנות ופתיחות כלפי האחר : "דברים כאלו קורים\כשהארגז פתוח,\גם בארגז התפוזים\אפשר למצוא תפוח".
חשיבותן של העזרה לזולת ועבודת הצוות מתגלה בסיפורים ובשירים המדגישים את היכולת לפתח אחריות בוגרת ולהשתתף בנשיאה בנטל. כך למשל הוא סיפורה של ימימה טשרנוביץ-אבידר, "דליה", המתאר ילדה המגלה תכונות של אומץ, בגרות ואחריות כאשר היא מביאה לאביה השומר בפרדס את מעילו בליל גשם. כך הוא גם סיפורו של לוין קיפניס, "שרונה הקוטפת הקטנה", על ילדה המצטרפת אל אביה בעבודתו בפרדס והופכת ל"פועלת קטנה", המסייעת בקטיף ולומדת עבודת-צוות מהי. גם "שיר הפרדס" של שרה לוי-תנאי קורא לשיתוף-פעולה בעבודת הקטיף ולרכישת תכונות של אחריות ושל עמידה במשימות : "לפרדס, לפרדס,\חבריא נלך מהר.\לפרדס, לפרדס,\לעבודה אין לאחר."
נושא אחר העולה באנתולוגיה הוא היכולת לפתח סבלנות ולדחות סיפוקים מיידיים. בשיר "כתום כתום" של שלומית כהן-אסיף נענית שאלתו של הילד : "עץ, מתי התפוז יבשיל?" בתשובותיו של העץ המלמדות את הילד לגלות אורך-רוח לתהליכי הבשלה : "עדיין לא כתום", כמעט כתום" ו"כל כך כתום". גם ב"שיר למנדרינה" של דורית אורגד נענית שאלתה של המנדרינה הקטנה "מתי אגדל?" בתשובות : "בקרוב" ו"עוד מעט", כאשר רק בבית האחרון של השיר " המנדרינה מסמיקה\והנה היא בשלה".
לסיום, אין ספק ש"בארץ התפוז" היא אנתולוגיה ייחודית, המספקת לקורא חוויה עשירה, הן מבחינה חזותית והן מבחינת התכנים שבהם היא עוסקת והמזמנת לו מפגש מרתק עם נושא חשוב, שהיה מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד מן ההוויה הישראלית – פרי ההדר.
חזרה לראש הדף