הסיפור זכה במקום הראשון בקטגוריית מבוגרים בתחרות הסיפור הקצר של עמק חפר
קודם להופעתו של מלאך המוות בסלון ביתה של נעימה, נמלא החדר באור בוהק שעין אדם אינה יכולה לשאתו. נעימה, שנבהלה מאוד, עצמה בחוזקה את עיניה. בטוחה הייתה שהגיע זמנה לעלות לבית דין של מעלה. סיפורים רבים שמעה נעימה בחייה על אור קורן המזמין אותך לעולם הבא, לכן המשיכה לעצום את עיניה בחוזקה, אך כשנוכחה לדעת שדבר אינו קורה, פקחה בזהירות את עיניה, וכך פתאום, ראתה את מלאך המוות עומד מולה במלוא הדרו על השטיח הפרסי הישן שלה. מיד השפילה את מבטה, ופחד גדול אחז בה.
"אַלְלַה יִסתֵּר" (אלוהים ישמור) לחשה לעצמה במבטא עיראקי כבד. "אולי בא בגלל השטיח?" הייתה המחשבה הראשונה שעלתה בראשה. הרי הוא עומד על השטיח שגזלה בערב פסח לפני עשרות שנים מעל גדר השכנה עזיזה. היא זכרה איך ישבה בסבלנות וספרה את מספר החבטות הרב שספג השטיח. כשנדם הרעש ושמעה את דלת הרשת של עזיזה נטרקת, יצאה על בהונותיה ומשכה את השטיח לחצרה, הובילה אותו לביתה והיטיבה את מושבו על רצפת סלונה. אחר כך התרחקה מעט, סרקה את מראה הסלון החדש והשמיעה קריאת התפעלות: " אַלְלַה חֵלַּאקוּ" (אלוהים ברא אותו).
הסיפור זכה במקום הראשון בקטגוריית נוער בתחרות הסיפור הקצר של עמק חפר
הפסנתר היה הנורא מכולם. הפסנתר עמד שם, מתבונן בה בשתיקה. והיא עמדה שם, מסתכלת עליו בחזרה, כאילו מקווה שהוא יהיה זה שיעשה את הצעד הראשון. רגע קל חלף עד שהבינה, שהוא, למעשה, לא היה מסוגל לעשות את הצעד הראשון. לכן היא עשתה. היא התקרבה אליו, מניחה את אצבעותיה על הקלידים.
בעודה נוגעת בהם, ואינה מרגישה דבר, שום דבר מהקרבה שנהגה לחוש כאשר נגעה בהם, אף אחת מן המנגינות, שתמיד התרוצצו במוחה לא הייתה שם, ואצבעותיה לא היו מסוגלות לייצר עוד מנגינה וקסם. המוות כמעט הרגיש צער, כמעט חרטה, כמעט אבל בגלל החיים שלקח מאישה שכעת הייתה אבודה במעגל ללא סוף. הוא כמעט הרגיש צער, עד שהיא אמרה שהיא אוהבת אותו, עד שנזכר בכאב, שהייתה יכולה להרגיש ברגע זה אם הוא לא היה שם בשביל לקחת אותו, להרחיק אותו, להעמיד אותו בפינה כעונש. המנגינות שלה לא היו שוות דבר עם תינוק מת וכאב בלתי פוסק בלב, וידיים דקיקות, ורגליים רועדות, כבדות וחלשות, שהיו קורסות בכל רגע נתון.
