תְּמוּנָה יְשָׁנָה בְּשָׁחֹר לָבָן. אִישׁ וְיֶלֶד.
יָדוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד חוֹבֶקֶת
אֶת צַוָּארוֹ שֶׁל הָאִישׁ.
הַיֶּלֶד בְּהִיר הַשֵּׂעָר הוּא אֲנִי, בֶּן אַרְבַּע וּקְצָת
נָבוֹךְ. הָאִישׁ שְׁחֹר הַתַּלְתַּלִים
הוּא דּוֹדִי אַבְרָהָם, אָחִיו הַצָּעִיר שֶׁל אָבִי.
זֶה עַתָּה הִגִּיעַ לַקִּבּוּץ
מִמַּעֲשֵׁנוֹת אֵירוֹפָּה.
מֵהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן נִקְשְׁרָה נַפְשִׁי בְּנַפְשׁוֹ.
אִישׁ לְבָבִי.
לֹא כְּמוֹ אָבִי.
מְדַבֵּר עִבְרִית טוֹבָה
לְטַעֲמִי.
אֲבָל לִקְרֹא עִבְרִית הוּא מִתְקַשֶּׁה.
אֲנִי מִתְעַקֵּשׁ
שֶׁיִּקְרָא לִי סִפּוּר שֶׁאֲנִי מַכִּיר.
"מָחָר יַחְלִיט מוּקִי לָלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר," הוּא קוֹרֵא.
"מָחָר יַתְחִיל מוּקִי…" אֲנִי מְתַקֵּן אוֹתוֹ.
יֶלֶד, עָבְרוּ שָׁנִים רַבּוֹת.
אוֹתוֹ חִבּוּק שֶׁחִבַּקְתָּ אֶת הַדּוֹד אַבְרָהָם, הוּא חִבּוּק לַחַיִּים
שֶׁנִשְׁאָר הָדוּק, עַד לֶכְתוֹ בְּטֶרֶם עֵת,
אַף-עַל-פִּי שֶׁקָּבַע אֶת בֵּיתוֹ רָחוֹק מִבֵּיתְךָ.
אֲבָל לֹא רָחוֹק מִדַּי.
שוב צריך לקום מהמיטה לשירותים
העיניים עצומות, הגב כפוף, הרגליים רועדות.
חמישה מטרים של מסע מפרך,
שפעם היה מיותר לגמרי.
