מתוך הספר: "אישה מבראשית" בהוצאת 'פרדס'
אי בין אוקיינוסים
וְיוֹם אֶחָד פָּסַק הַגֶּשֶׁם. נֶאֱחַזְנוּ בּוֹ
כִּבְקֶרֶשׁ הַצָּלָה, הִתְעַטַּפְנוּ בַּשֶּׁמֶשׁ הַחָרְפִּית
שָׁתִינוּ יַיִן לָבָן וְקַר מְנַצְנֵץ בּוּעוֹת, הִפְשַׁלְנוּ
שְׂמִיכָה, הִצְמַדְנוּ כַּפּוֹת רַגְלַיִם חֲשׂוּפוֹת.
לְיוֹם אֶחָד הָיִינוּ כַּלְבֵי הַיָּם עַל הָרְצִיף
בְּסַן פְרַנְסִיסְקוֹ, הָיִינוּ תֵּבָה נָחָה
עַל הָרֵי אֲרָרַט. לְיוֹם אֶחָד
בְּתוֹךְ הַחֹרֶף הַסּוֹאֵן
הָיִינוּ נִצּוֹלִים.
קרח
אַתָּה אוֹמֵר "אֲבָל אַתְּ יוֹדַעַת
שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ" וְאַתָּה אוֹמֵר
"לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ" וְאַתָּה אוֹמֵר
"גַּם אִם אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ" אֲבָל
אַתָּה לֹא אוֹמֵר "אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ"
כָּכָה, נָקִי, כְּמוֹ וִיסְקִי מַר שֶׁשּׂוֹרֵף בַּגָּרוֹן
אַתָּה תָּמִיד מוֹסִיף קֶרַח.
מתוך הספר: "מים מכסים" בהוצאת 'כרמל'.
כאדם הנקלע בראשונה אל מקום זָר, ונדמה לו ששם יאבַד, כך הייתי כשיצאתי מבית הדין אל הרחוב המואר באור היום הבוהק. וחשבתי שהאנשים ברחוב הִביטו בי ובבדידוּתי ובבדידוּת אִמי באותו יום, כי גם היא היתה כבאה אל מקום זר. אבל נכנסנו אחרי כן אל בית קפה אחד, ואִמי אמרה שנפריד כך בין בית הדין ובין החזרה אל ביתנו. אף על פי שאכזבתי אותה כשנישאתי לאדם שבעיניה היה אדם לא טוב, לא ראיתי בה את האכזבה.
שאלתי אותה אחרי כן מדוע אינה כועסת עלי, והיא אמרה הרי היית צעירה כל כך, כמעט נערה.
וחשבתי, האם אדע כמוה לראות את הדברים המוסתרים בתוך אדם.
הרי עכשיו אַת רואה, היא אמרה.
כמה זמן אשאר אתכם, שאלתי, והיא אמרה ככל שתרצי, וראיתי שחשבה שהייתי כחולָה עכשיו.
באותו זמן נכנס לבית הקפה אדם שהכירה, ואף על פי שאמרה לו זאת בִתי נעמה, לא סיפרה לו דבר עלי. היא יפה כמוך, הוא אמר, וחשבתי בוודאי גברים רבים נמשכו אליה, כי היתה יפה מאד, ואילו היא נמשכה אל אבי שלא היה נאה. שאלתי אותה על כך והיא אמרה שבעיניה היה נאה. כמו סוד היה בה, ולא יכולתי לדעת עוד מפני שהיא אִמי. אבל חשבתי שהאדם הנאה שנישאתי לו ושהתגרשתי ממנו לא היה נאה בעיניה.