טוב שהספקתי להגיע בזמן. לשהות ליד מיטתך, אמא.
אני כל כך שמחה שהספקתי.
לקחתי כיסא והתיישבתי קרוב קרוב לפנייך, כדי לראותך היטב וכדי שתראיני גם את. ודברנו.
כל כך הרבה דברנו. וצחקנו, כמה צחקנו. נזכרנו בימי ילדותך, ובבגרותך, ובהוריך, ובחיים שם, בארץ הרחוקה, ובאבא, ובמלחמה הגדולה.
וכשעייפת, קמתי לנשקך, ואז לפתע, הרגשתי שאני נופלת, וקפצתי קפיצה גדולה ופקחתי את עיניי, והרי אני במיטתי, בחדרי, ואני יודעת, כן, יודעת, כי את כל זאת לא הספקתי.
כלל לא הספקתי.
טוב שהספקתי ללכת בלי פחד
בשדות הנרקיסים,
טוב שהספקתי להרגיש את החול הרטוב אחרי הגשם,
טוב שהספקתי לצחוק עד דמעות,
לנסוע לארצות רחוקות,
ללכת לאיבוד במקומות לא מוכרים,
חבל שלא הספקתי לחבק אותך
עוד פעם אחת.