"לשוחח עם נטע, אמא של אוהד על היעדרותו ביום א."
"להזכיר לתלמידי י"א להגיע ביום ג' ב-9."
"ישיבת מורי י"ב היום, ב-8 בערב"
בן זוגי נוהג לרשום את כל תזכורותיו על פתקים, על אף שאלו היו אמורות לשכון ביומנו.
את הפתקים הוא שומר בכיסיו, ולא חסרים לו כאלה – בחולצתו ובמכנסיו. כשהוא מחפש פתק מסוים, הוא מפשפש בכיסי חולצתו. כשאינו מוצא את התזכורת שחיפש, הוא מחזיר את הפתקים לכיסי החולצה ועובר לכיסי מכנסיו הקדמיים. תכולת הכיסים נשפכת החוצה, שמא יחמוק איזה פתק מעיניו. כשגם כאן אין הוא מוצא את מה שחיפש, הוא מחזיר את הפתקים ועובר לכיסים האחוריים, שולף מהם ערימת תזכורות צבעוניות, בודק, אך הפתק איננו. שוב שבים הפתקים למשכנם.
הוא מנסה להיזכר…..אולי הניח את הפתק החמקן בתיקו… תכולת התיק נשפכת על השולחן וכל פריט נבדק ושב למקומו. הפתק החשוב…איננו. הוא מסנן קללה עסיסית בין שיניו ושואל:
"אבי!.. אולי נתקלת בפתק ירוק שהנחתי על השולחן?" ואני כמעט שומעת בטון דיבורו את ההמשך…"וזרקת בטעות?"
"אתה יודע שאם הייתי מוצאת, הייתי אומרת לך. נסה להיזכר."
הוא כמעט נושף עלי ומבטו!….
הוא ניגש לסל הכביסה המלוכלכת וכל כיס עובר בדיקה. אחר כך הוא עובר לכביסה שכובסה ויובשה אך גם שם הפתק איננו. אבדו עקבותיו…והנה, באחד הכיסים הוא מוצא כדור נייר רטוב שכובס, מוציאו ומנסה ליישרו…וזה מתפורר לפתיתים ונזרק על הרצפה… לבסוף הוא מתייאש.
למחרת, הוא שולף את ארנקו כדי להוציא שטר בן חמישים…ירוק. הוא מוציאו ומתברר שזה הוא, הפתק. הוא ולא אחר.
כשיגמר הקיץ אני רוצה לעשות מסיבת סיום לכל היתושים שעקצו אותי. אני לא יודעת לאן לשלוח את ההזמנות, אבל אני בטוחה שאם נעשה את המסיבה במרפסת כל החבר'ה יעברו שם. בלאדי מרי יזרום מהקנקנים כיד המלך וביחד נרים כוסית לזכר חברים שאינם עוד עמנו, כמו צ'ארלי-אימת-הירכיים או פרדי-בול-באמצע-המצח, חברים שקיפדו חייהם במערכה על השלוק, שהלכו מעימנו בטרם עת, שנקטפו ולא ישובו. חודש נוסף של קיץ נפרש לפנינו, ערבים שלמים של משחקים ומחולות ועיקצוצים וגירודים. אז יקרבו ימי הסתיו ואחריהם יזדחל ויבוא סבא חורף. לאן היתושים עפים כשהאגם קפוא? לעקוץ את הברווזים, כמובן. ג'וני-בין-אצבעות-הרגליים, בובי-בין-אצבעות-הידיים, גוסטב-אזורים-שבנאדם-נורמטיבי-לא-
מגרד, כל אלה יעזבו יום אחד מבלי להודיע, יעופפו הלאה אל פטרוניהם כתומי המקור, והמרפסת תיוותר שוממה, ולא ישמעו בה עוד צהלות וטפיחות על הירכיים, ואווירת נכאים תשרור. אבל לא, לא צריך לחשוב על זה. עוד חודש שלם של קיץ לפנינו, חודש שלם של הפתעות קטנות וגדולות, עקיצות מתחשבות ושערוריתיות, ובסופו נעשה מסיבת יתושים גדולה, כן, מסיבת יתושים שכמוה לא נראתה, מסיבה שעוד רבות ידברו בה – הו, אילו רק קלמן-היית-פשוט-מוכרח-לעקוץ-אותי-שניה-לפני-שאני-נרדמת היה זוכה לחגוג שם עמנו.
