לטגן בצל
להוסיף כף רסק
מים מעט
ולערבב בכף
לצרף חלקי עוף
מלח,פלפל ובהרט
להוציא את העוף
להניח בצד
אורז שטוף
ולערבב שוב
רתיחה אחת
להחזיר את העוף
להוסיף מים
ולכסות.
כך אמרה לי סבתא
לפני שמתה.
במעלה הזרוע השמאלית, בקפל פנימי ונסתר, שם הוא שוכן – הכתם. כתם בהיר שצורתו אינה מוגדרת, המתפשט ויורד במורד. רק המקורבים לי הכירו אותו וידעו עליו. כתמי הלידה כהים הם ברובם, אבל הכתם הזה בהיר היה וגבולותיו מטושטשים.
בחדר הלידה, כשהניחו אותי על אמי, היא זיהתה אותו מיד. "אשכול ענבים" כך היא קראה לו.
"זהו הסימן המיוחד לך ורק לך" נהגה להגיד לי. סבתא הייתה אומרת שהכתם הופיע כי אמא רצתה כל כך לאכול ענבים בהריון.
והכתם גדל יחד איתי. מדי פעם הייתי מסובבת את היד ומתפתלת כדי לראות אותו. בחודשי יולי ואוגוסט הלוהטים, כשעורי הפך את צבעו מחום בהיר לחום שוקולד, בהירותו של הכתם בלטה.
פעם, בחופשת הקיץ, כאשר הזמן לא זז והחום איפשר רק תנועות קטנות, שכבתי על מיטתי וספר בזרועותיי. הדבר היחידי שנע בחדר היתה ידי שהפכה את הדפים.
"פעם בשנה" נכתב בספר "היו צריכים להקריב נערה צעירה לעולה". ואני הייתי שם, בכפר העתיק, עם כל הנערות הצעירות, מחכה לבדיקה של זקני השבט. הנערה הנבחרת תולבש בבגד מיוחד ותעלה למרומי הפירמידה. שם יקרה הנורא מכל ושוב לא נראה אותה עוד .
"הנערה הנבחרת צריכה להיות ללא מתום" כתוב היה בספר. בתחתית הדף הופיע הסבר קצר : "ללא מתום – כלומר בלי דופי, ללא כתם".
מיד פיתלתי את ידי, ובדקתי האם הוא שם, הכתם?
וניצלתי.
תמיד אהבתי לצפות בסרטים המתארים את חיי הכפר הקשים, שבהם נשים גידלו את ילדיהן ובד בבד שירתו את המשפחה והבעל, שאבו מים מהבאר המרוחקת, זרעו ,שתלו, השקו וקטפו,כיבסו ותלו.
קראתי את "זורבה היווני", ולימים אף צפיתי בסרט. אמנם, הספר תיאר בפירוט את חיי הכפר, אך הסרט המחיש את חיי העוני, באמצעות עיצוב הסביבה, הצבעים והאווירה. הערצתי את כוכב הסרט שהיה הדמות המתאימה ביותר לייצג את גיבור הסיפור.
לימים, נסעתי לטיול בצרפת ובאנגליה. בשובינו דרך נמל היתרו, בזמן שנותר לנו עד לטיסה, הסתובבנו בין החנויות. כשנכנסנו לחנות ספרים קטנה ונחבאת אל הכלים, ראינו לפתע מולנו, במלוא הדרו, את אחרון הנפילים, את השחקן שהערצתי כל חיי, אנטוני קווין.
אכן, היה זה הוא ולא אחר. ליבי החסיר פעימה.
"אנטוני קווין", צרחתי כנערה מתבגרת, אחוזת דיבוק.
"yes", חייך חיוך רחב, כאילו אף הוא שמח לראות אותי.
"אנטוני קווין", צרחתי שוב כדי לוודא שאינני טועה,ושהוא אינו הכפיל של השחקן האמיתי.
הוא חייך בשמחה ונהנה מהתרגשותי.
שלפתי מן התיק שתי גלויות שקניתי בלונדון וביקשתי חתימה, והוא, בשרמנטיות, שרבב קשקוש. אחר כך ביקשתי להצטלם עמו והוא התרצה. רועדת חיבקתיו חזק, שלא יחמוק מזרועותיי.
תקופה ארוכה לאחר הפגישה לא פגה התרגשותי והייתי חוזרת ומדמיינת את עצמי מככבת לצידו בסרטי פעולה ואהבה נועזים.
