טיפ ספרותי מס' 1:
איך לברוא סיפור 'יש מאין' ?
אפשרו לעצמכם לא לדעת מראש מה תכתבו. אל תאבקו בריק.
במקום להיאבק, פשוט הרפו. לפני שתניחו את העט על הדף,
שחררו את הדמיון וראו בעיני רוחכם את תבנית הסיפור ההולכת ונוצרת מתוך הכאוס.
כשהרעיון יופיע, עבדו עם המילים העולות, כמו כדר הבונה סביב הריק והחלול את החומר.
בהצלחה, דבורה.
אפשרו לעצמכם לא לדעת מראש מה תכתבו. אל תאבקו בריק.
במקום להיאבק, פשוט הרפו. לפני שתניחו את העט על הדף,
שחררו את הדמיון וראו בעיני רוחכם את תבנית הסיפור ההולכת ונוצרת מתוך הכאוס.
כשהרעיון יופיע, עבדו עם המילים העולות, כמו כדר הבונה סביב הריק והחלול את החומר.
בהצלחה, דבורה.
טיפ ספרותי מס' 2:
אבל מה זה, בעצם, סיפור?
אנשים שונים לאורך ההיסטוריה ניסו להגדיר מהו סיפור. אחת ההגדרות הכי קולעות היא: סיפור הוא מערך דברים שמוכרח להיות בו מהפך.
סיפור מתחיל בדרך כלל במצב סטאטי. למשל: "איש היה בארץ עוץ, איוב שמו" או: "בארץ רחוקה חיו מלך ומלכה…" כשמתחילה העלילה נכנס אלמנט התנועה.
התנועה מתגלה בנקישת שעון הזמן: "פעם אחת…", "יום אחד…", "בשנה ההיא ירד גשם…", "ויהי אחר הדברים האלה…"
מרגע זה, מתקדמת ההתרחשות, ובסיום הסיפור המצב שונה מכפי שהיה בהתחלה.
סופרים רבים בני דורות שונים ניסו למרוד בתבנית הקלאסית הזאת. רבים מהסיפורים המודרניים והפוסט-מודרניים, למשל, מוותרים לחלוטין על התיאור הסטאטי של ההתחלה, מתחילים מהאמצע,
ולעיתים אף בונים עלילה שאין בה כל התפתחות או מהפך.
לפני שאתם מתחילים לכתוב, חשבו מהי ההגדרה שלכם לסיפור?
אנשים שונים לאורך ההיסטוריה ניסו להגדיר מהו סיפור. אחת ההגדרות הכי קולעות היא: סיפור הוא מערך דברים שמוכרח להיות בו מהפך.
סיפור מתחיל בדרך כלל במצב סטאטי. למשל: "איש היה בארץ עוץ, איוב שמו" או: "בארץ רחוקה חיו מלך ומלכה…" כשמתחילה העלילה נכנס אלמנט התנועה.
התנועה מתגלה בנקישת שעון הזמן: "פעם אחת…", "יום אחד…", "בשנה ההיא ירד גשם…", "ויהי אחר הדברים האלה…"
מרגע זה, מתקדמת ההתרחשות, ובסיום הסיפור המצב שונה מכפי שהיה בהתחלה.
סופרים רבים בני דורות שונים ניסו למרוד בתבנית הקלאסית הזאת. רבים מהסיפורים המודרניים והפוסט-מודרניים, למשל, מוותרים לחלוטין על התיאור הסטאטי של ההתחלה, מתחילים מהאמצע,
ולעיתים אף בונים עלילה שאין בה כל התפתחות או מהפך.
לפני שאתם מתחילים לכתוב, חשבו מהי ההגדרה שלכם לסיפור?
טיפ ספרותי מס' 3:
מה צריך להיות בסיפור כדי שיהיה סיפור?
כל סיפור בנוי משלושה יסודות: זמן, מרחב ותנועה.
מילים של זמן – הן המטרונום של הסיפור: הן קובעות את הקצב ואת מרווחי הפעימות שלו. למשל, האם הסיפור מייצג מצב מתמשך, התקדמות לפי סדר כרונולוגי, "קפיצות" בזמנים, מבט לאחור ועוד.
מילים של מרחב – יוצרות את המקום בעולם-הסיפור שבו מתרחשת העלילה. המקום יכול להיות ריאליסטי-ממשי או מטאפורי-סמלי.
מילים של תנועה – משמשות לציון השינוי במצב המתואר ובאמצעותן מקדם הסופר את העלילה. התנועה יכולה להיות דרסטית ודרמטית או להתהוות בהדרגה ובניואנסים דקים.
כל סיפור בנוי משלושה יסודות: זמן, מרחב ותנועה.
מילים של זמן – הן המטרונום של הסיפור: הן קובעות את הקצב ואת מרווחי הפעימות שלו. למשל, האם הסיפור מייצג מצב מתמשך, התקדמות לפי סדר כרונולוגי, "קפיצות" בזמנים, מבט לאחור ועוד.
מילים של מרחב – יוצרות את המקום בעולם-הסיפור שבו מתרחשת העלילה. המקום יכול להיות ריאליסטי-ממשי או מטאפורי-סמלי.
מילים של תנועה – משמשות לציון השינוי במצב המתואר ובאמצעותן מקדם הסופר את העלילה. התנועה יכולה להיות דרסטית ודרמטית או להתהוות בהדרגה ובניואנסים דקים.
כל סופר מפעיל את שלושת היסודות האלו באופן המיוחד שלו.
שאלו את עצמכם מהו האופן שבו תוכלו להפעיל את שלושת היסודות, כדי ליצור את המרקם המיוחד של סיפורכם.
טיפ ספרותי מס' 4:
איך לכתוב שיר שיגרום לקורא לצעוק: "חבל שאני לא כתבתי את זה":
אומרים, שהשורה הראשונה בשיר באה מאלוהים, ואת השאר המשורר מנסה להתאים אליו.
שירה היא לא מדע מדויק, ולכן אין נוסחה מדויקת או מתכון, כך שאם נכתוב לפי ההוראות, ייצא לנו שיר מוצלח.
ניתן רק לומר ששיר מוצלח הוא שיר שמצליח לעורר בקורא עוצמה חזקה של התרגשות. כששאלו את המשורר ט.ס. אליוט, מה השירה נותנת לאדם, הוא אמר: "הנאה, שמי שלא חווה אותה, אין אפשרות להסביר לו, כמו להתאהב". המשוררת אמילי דיקינסון תיארה את ההתרגשות הזאת במילים: "אם אני קוראת ספר המצמרר את כולי וגורם לי להרגיש קור, כאילו שום אש לא תחמם אותי, אני יודעת שזאת שירה".
אומרים, שהשורה הראשונה בשיר באה מאלוהים, ואת השאר המשורר מנסה להתאים אליו.
שירה היא לא מדע מדויק, ולכן אין נוסחה מדויקת או מתכון, כך שאם נכתוב לפי ההוראות, ייצא לנו שיר מוצלח.
ניתן רק לומר ששיר מוצלח הוא שיר שמצליח לעורר בקורא עוצמה חזקה של התרגשות. כששאלו את המשורר ט.ס. אליוט, מה השירה נותנת לאדם, הוא אמר: "הנאה, שמי שלא חווה אותה, אין אפשרות להסביר לו, כמו להתאהב". המשוררת אמילי דיקינסון תיארה את ההתרגשות הזאת במילים: "אם אני קוראת ספר המצמרר את כולי וגורם לי להרגיש קור, כאילו שום אש לא תחמם אותי, אני יודעת שזאת שירה".
נסו להשתמש במילים כך שהן תעוררנה בקורא עוצמה רגשית עזה.
טיפ ספרותי מס' 5:
סיפור מספר על מקרה מסוים שקרה לאדם מסוים במקום מסוים, אך מקרה זה הופך למה שקורה לכל אדם. למשל, דון קישוט הוא דמות ספרותית מסוימת שחיה במקום מסוים ופועלת באופן מסוים, אך פעמים רבות אנו אומרים "עשינו מעשה דון קישוטי". כלומר: הפרטי הופך לאוניברסלי, והאישי מייצג את ההוויה האנושית בכללותה.
נסו ליצור בכתיבתכם חיבור בין הפרטי-הקונקרטי לבין הכללי-האוניברסלי, המשקף את חוקיות העולם ואת מצבו של האדם.
נסו ליצור בכתיבתכם חיבור בין הפרטי-הקונקרטי לבין הכללי-האוניברסלי, המשקף את חוקיות העולם ואת מצבו של האדם.
טיפ ספרותי מס' 6:
מסופר על פוליפמוס, הענק בעל העין האחת המופיע במיתולוגיה היוונית, שגובהו היה 7 יארד ורבע. המילה "ורבע" עושה את התיאור מהימן.
התעכבו על הפרטים הקטנים היוצרים מהימנות וההופכים את הסיפור לאמין.
התעכבו על הפרטים הקטנים היוצרים מהימנות וההופכים את הסיפור לאמין.
