עריכה לשונית וספרותית

אין נוסחה או מתכון לכתיבת ספר מוצלח, אבל עריכה נכונה יכולה להפוך ספרים טובים לטובים יותר.

מקובל להפריד בין עריכה לשונית לעריכה ספרותית: עריכה לשונית כוללת תיקוני לשון ותחביר, ליטוש הסגנון, שדרוג הניסוחים – במקומות בטקסט שבהם הניסוחים מסורבלים, דיוק בשימוש במילים מסוימות – לעיתים מופיעות מילים שיוצרות קונוטציות מסוימות או שיש להן משמעות מסוימת, כשכוונת המשפט היא בעצם לבטא משמעות אחרת, פיסוק וניקוד, ועוד. עריכה לשונית פעמים רבות היא עבודה טכנית.

אם העורך הלשוני הוא סוג של טכנאי, העורך הספרותי הוא אמן. תפקידו של העורך הלשוני הוא להפוך את הטקסט לתקין מבחינה לשונית. תפקידו של העורך הספרותי הוא להפוך את הטקסט למלאכת מחשבת, ליצירת אמנות.

עריכה ספרותית מטפלת בכל הרבדים הספרותיים של הטקסט, כמו למשל:

– מרכיבי הסיפור: העלילה, הדמויות, המספר ונקודת התצפית, באיזה גוף כתוב הסיפור (האם, למשל, הוא כתוב בגוף ראשון או בגוף שלישי, ומה הטקסט "מרוויח" מכך).

– מבנה הספר: לעיתים רצף הפרקים או האפיזודות וסדר הופעתם קובעים את משמעות היצירה. פעמים רבות נדרש ארגון שייצור לכידות בין חלקי הטקסט ויהפוך אותו לשלם אחדותי, למשל, על ידי בניית קשרים ספרותיים בין הפסקאות והפרקים באמצעות הדהודים והשתקפויות. (כלומר, דבר שהופיע בפרק אחד יהדהד בוואריאציה מסוימת בפרק אחר. מוטיבים חוזרים ואנאלוגיות יוצרים הדהודים והשתקפויות בטקסט).

– אמינות הסיפור: עורך ספרותי טוב יקפיד על מהימנות במסירת עובדות ופרטים כגון תאריכים, שמות מקומות, אירועים היסטוריים וכולי, ועל הסבירות הלוגית של ההתרחשויות הסיפוריות (מובן, שלסיפור פנטסטי ולמדע בדיוני יש לוגיקה משל עצמם).

– משלב לשוני ואוצר מילים: לא רק העובדות נמסרות בטקסט. המילים עצמן יוצרות סביבת קריאה מסוימת וקובעות את "האקלים" של הסיפור. עריכה ספרותית תתייחס למרקם המילולי של הטקסט – למשל במקומות שבהם הטקסט אמירתי או "דיווחי" מידי, העורך הספרותי ילמד את הכותב ליצור, על ידי אופן השימוש במילים, עוד דקויות וגוונים של משמעות.

– עודפות מילולית ומחיקת המיותר: כתיבה, באופן פרדוכסלי, היא אמנות המחיקה. פעמים רבות נדרשת עבודה של "ניקוי וניפוי" בטקסט. לפעמים הכותב צריך ללמוד לבטא יותר בפחות מילים ולפעמים הוא צריך לדעת איפה להרים את העט ולומר די, ולהבין שאין רומן גמור כפי שאין תמונה שלמה. משהו תמיד נשאר מחוץ למסגרת.
– ועוד…

כל סיפור אפשר לתמצת לכמה שורות. השאלה היא איך מספרים אותו. עריכה ספרותית מתמקדת ב"איך" – בדרך שבה מסופר הסיפור, ולא רק ב"מה" – על מה מסופר.

למעשה, ניתן לומר שההפרדה בין עריכה לשונית לעריכה ספרותית היא מלאכותית בלבד, כי התכנים משולבים תמיד עם הצורות. לכן, החלטה כמו איפה לשים פסיק או סימן קריאה, למשל, אינה החלטה טכנית. עורך טוב צריך לשאול: מה זה עושה לטקסט.

עורך ספרותי מתייחס אל הטקסט כאל פרטיטורה שנותנת לנו הוראות ביצוע. סימני הפיסוק, לדוגמה, הם כמו סימני ניצוח על הנשימה, ועריכה נכונה של המשפטים יוצרת את איכות הנגינה שלנו.

התפקיד של העורך הוא לתת לטקסט אפשרות של דיבור מדויק מאוד, אבל גם עשיר בניואנסים. עריכה היא אמנות ההקשבה לטקסט, לדיבור שלו, לטון ולמוסיקה הפנימית שלו, ועורך שאינו מצליח לשמוע זאת, כאילו בא לקונצרט עם פקקים באוזניים.

יש טקסטים שההתערבות הנדרשת בהם היא מזערית, קוסמטית, וטקסטים שבהם דרושה התערבות עמוקה יותר.

צריך חוש מיוחד כדי לדעת לא רק מתי להתערב, אלא גם מתי לא לגעת.

עריכה ספרותית נעשית בדרך כלל בפגישות עריכה אישיות המאפשרות לטקסט לעבור את התהליכים הנדרשים כדי שיהפוך ליצירת אמנות.

מכיוון שעריכה זו היא "מסע משותף" של הכותב והעורך, היא תמיד תהליך הנמשך לאורך זמן. היא יכולה להימשך בין כמה חודשים לשנה ואפילו לשנתיים – שלוש, תלוי במצבו של כתב היד ובקצב ההבשלה האישי של הכותב בתהליך.

העורך מלווה את הכותב לאורך תהליך העבודה על הטקסט. כשהכותב נמצא בתוך הכתיבה, יש לו הרבה נקודות עיוורון, וצריך מישהו מבחוץ שיוכל להראות לו את כל הדברים שהוא לא רואה. העורך מתייחס אל מה שנכתב מפרספקטיבה אובייקטיבית, ממרחק אמנותי.

עורך ספרותי צריך להיות גם קצת פסיכולוג: להבין את נפש הכותב ואת רוח הטקסט, ולנהל דיאלוג תומך עם שניהם…

עריכה לשונית וספרותית