יקינטון – קהילה כותבת:

מדור זה נועד לתת במה ליצירותיכם, חברי הקהילה הכותבת של יקינטון.
כאן תוכלו לפרסם שירים וסיפורים פרי עטכם: טקסטים שכתבתם בסדנאות, וקטעים מספרים שהוצאתם לאור או עומדים לראות אור בקרוב.
המדור יתעדכן מספר פעמים בשנה ואתם מוזמנים להופיע בו ולשתף אחרים בכישרונכם ובחוויותיכם.

לצפייה בגליונות, בחרו בגיליון המבוקש בתפריט אשר נמצא בצד ימין של העמוד


גיליון חודש אפריל

  

קטע מהספר 'מסע עם הפמליה' / כתבה: ד"ר סמדר לוי

באותו היום, כשהתהלכה במעבדה, אוספת את מבחנות הניסוי שלה ומהרהרת בתוצאות שקיבלה, חשה לפתע שסחרחורת מציפה אותה. היא הרגישה חולשה פתאומית ולא יכלה לעמוד. תחושתה הייתה שמשהו מתפרץ מתוכה והיא אינה יכולה לשאת זאת. היא התיישבה על הכיסא והחלה לנשום במאמץ רב. הכול ריחף סביבה, היא הרגישה גלי חום המציפים אותה מבפנים, ותחושת מצוקה מילאה אותה. היא לא הבינה מה תקף אותה. לא היה זה דבר שהכירה או חוותה בעבר.
חברתה לעבודה ניגשה אליה בדאגה, הגישה לה כוס מים, ושוחחה עמה מעט. לאחר רגעים אחדים, כאשר הרגישה שהערפל הכבד שאפף אותה התפזר, החליטה ללכת הביתה, ולשכב לנוח. היא נהגה באיטיות, מרחפת מעל הזמן, החנתה את המכונית ונכנסה בכבדות לביתה. היא פנתה לחדר השינה שלה ונשכבה מיד במיטתה, התכסתה והתכנסה בתוך עצמה. היא קיוותה שבקרוב יחול שיפור בהרגשתה.
היא הצליחה, כנראה, לנמנם מעט, אך כאב חד תקף אותה והקפיץ אותה. היא נבהלה והחלה להתנשף באופן מואץ. היה זה כאב עז באזור הבטן שרחש בתוכה. כאב שפילח את מרכז הבטן, כסכין חד הנעוץ בפנים. היא צרחה, עיניה פקוחות לרווחה, נדהמת מהתחושה. היא התפתלה במיטתה, אוחזת בביטנה, מתכווצת ומנסה בכל דרך למצוא תנוחה שתספק לה מעט נחמה. הכאב החל לנוע. היא הרגישה כאילו עצם כלשהו מסתובב בבטנה והורס כל דבר שנתקל בו, קורע, משסע. היא התנשפה ונאנחה עמוקות בניסיון להוציא מתוכה את הכאב. פתאום חשה הפוגה. ההתקף הסתיים. היא ניסתה להתיישר במיטתה ולחזור לנשימתה הרגילה. אך לא עבר זמן רב והתקף נוסף הגיע במלוא עוצמתו. שוב התעורר אותו כאב חותך ומחבל בבטנה, חד וחזק. הפעם הרגישה את תנועתו במקום ברור יותר, באזור הטבור. הכאב היה כמעט בלתי נסבל.
היא פרצה בבכי, מודעת לחוסר האונים שבו היא שרויה. היא הייתה לבדה בביתה, בארץ זרה, ללא משפחה וללא אדם קרוב דיו, שתוכל לחלוק איתו את החוויה העוצמתית. התסכול היה עמוק. ההתקף הופיע ונעלם לסירוגין פעמים אחדות, ובכל פעם היה מלווה בנשימות בהולות ובאנחות כאב. תכיפות ההתקפים הלכה והתגברה. היא ידעה שיגיע הסוף, אך לא הייתה בטוחה של מי. הכאב והצער היו גדולים ממנה. הפחד ריחף באוויר. פחד מוות. בין כל התקף להתקף, ברגע קצר של הרפיה, בין הדמעות, הפחד והתסכול, התפללה בליבה לעזרה, רק שיסתיים הדבר – זו הייתה בקשתה.


שירים / יפעת ניר
מתוך הספר: 'בית ראשון' העומד לראות אור בהוצאת 'עמדה'

עֶלְבּוֹן קָטָן שֶׁנֶּעֱלַבְתִּי
בְּשֶׁל הַ"סְּטָטוּס" הֶחָדָשׁ שֶׁלִּי
"פְּרוּדָה"

  

לֹא רוֹאִים עָלַיִךְ
מַה צָּרִיךְ לִרְאוֹת?

  

לֹא מֶדִיטַצְיָה לֹא פְּסִיכוֹלוֹגִים.
לִישֹׁן.
קְצָת לָמוּת.

  

פּוֹצַחַת בְּשִׂיחָה עִם אִישׁ בַּכַּסְפּוֹמָט עַל מַצַּב הַמַּזְגָן
הוּא רַפְתָן הוּא מַתִּיז מַיִם עַל הַפָּרוֹת בַּחֹם
הָלַךְ אִתִּי כַּמָּה צְעָדִים יוֹם טוֹב.

  

בִּתִּי הַקְּטַנָּה בַּטֶּלֶפוֹן
אִמָּא שׁוֹאֲלִים אִם אַבָּא בַּבַּיִת
אִמָּא שׁוֹאֲלִים מָתַי הוּא יַחְזֹר

  

הַבַּיִת רֵיק
אֲנִי נוֹעֶלֶת נַעֲלֵי-שֶׁקֶט

  

שָׁבוּעַ שֶׁל חֹם קִיצוֹנִי בְּפֶבְּרוּאָר
הַחַזָּאִים אוֹהֲבִים מִלִּים דְּרָמָטִיּוֹת


קהילה כותבת